כן. גם הטוב יכול להכביד.
רוב האנשים הפונים לפסיכולוג מביאים אתם סיפורי חיים עתירי טראומות. אבל בין לבין מגיעים אנשים שונים בתכלית – אלה שהם בני משפחות חמות ותומכות ולמרות זאת עיניהם אינן בורקות. הם מגיעים במעין מבוכה, באי נוחות על כך שלא טוב להם, כמעט בהתנצלות.
לעתים קרובות אני שומעת משפטים מסוג "הורי הנחילו לנו את ערך המשפחה. הם רואים בקשרים חמים והדוקים בין כל בני המשפחה הגרעינית ערך עליון, ואני מסכים אתם". ברוב המקרים אלה אינם משפטי סרק, משפטים המחפים על אמת אחרת. גם לאחר הכרות ממושכת יותר אני למדה שמדובר במשפחות חמות ומלוכדות.
לעתים קרובות זוכר עצמו אותו אדם כילד רציני, אחראי ובוגר שרגיש לצרכי בני משפחתו מאז שהוא זוכר את עצמו. כשהטיפול מתמקד בתחושות הגוף נמצא שם הרבה מתח כרוני.
נראה כי אנשים אלה נלכדו במעין כלוב של זהב. הם קבלו את הערכים והצרכים של ההורים בקרבה ושייכות, שהרי כל אחד מאתנו כמהה לקרבה ושייכות. ערכים אלו ניהלו את חייהם מגיל צעיר ולא השאירו מרחב לחיבור שלהם אל המהות הפנימית שלהם. ללא חיבור זה חייהם דהויים, חסרי עוצמה פנימית, הגשמה עצמית ושמחה.
דר' נורית מרכוס, קיץ 2014
