טיפול פסיכולוגי
ילד רוחני הוא ילד עם מודעות, מודעות פנימה והחוצה. הוא כמו זכוכית מלוטשת שקופה לחלוטין, רואה את עולמו הפנימי ואת עולמם של הסובבים אותו. הוא מודע לצרכיו, רגשותיו, כישרונותיו, מודע גם ליעוד שלו. אם קשובים לילדים אלה ניתן ללמוד מהם בהדרגה הכל אודותם. הם גם רואים את האמת לגבי הסובבים אותם, ועשויים לומר אמת בישירות שיכולה להחוות כבוטה.
האופן בו ילדים בעלי מודעות רוחנית תופסים את העולם עלול להיות שונה משל אחרים, כיון שהם רואים תדרים אנרגטיים. למשל, ילד יאמר שעץ הוא אדום, כי הוא קולט את התדר האנרגטי של האדום, שהוא המשלים של הירוק. הוא יקלוט רגשות של הסובבים, גם כשהם מכחישים אותם. אם ילד כזה יזכה לעיתים קרובות לתגובה השוללת את אופן ראייתו – יסגור בהדרגה את ראייתו העל חושית ואת הקשר שלו לעולמו הפנימי לטובת " התאמה חברתית".
במקום שקיים עושר פנימי של תחושות, רגשות וצרכים, קיימת גם רגישות רבה ותהליכי גיבוש האישיות צורכים יותר זמן ובית גידול מתאים. ילדים אלה זקוקים להורים אוהבים וקשובים במיוחד, שיאפשרו להם את הזמן והמרחב הדרושים להם.
כל הילדים נולדים רוחניים. קיים מגוון של תודעות רוחניות שונות, הקשורות לכישרונות וליעוד של כל ילד. אם נקשיב לילד נלמד ממנו בהדרגה מהם צרכיו וכישרונותיו, ואם נסייע בידו, נמלא את צרכיו ונאפשר לו ביטוי ופיתוח של יכולותיו, נעודד אותו להשקיע בהם גם ברגעי קושי – יוכל להתפתח התפתחות מירבית. לצערנו, ילדים רבים נאלצים לסגור את עולמם העשיר מתוך נסיבות חייהם, ומסתפקים במאמצים להסתגל לדרישות וציפיות הסביבה.
ילדים רוחניים זקוקים להורים קשובים, מאפשרים, וכאן קיימת בעיה קשה. הורים שנאלצו לסגור את עולמם הפנימי כילדים כיון שלא הקשיבו להם ולא איפשרו להם להתפתח על פי כישרונותיהם – אינם קשובים בדרך כלל לליבם וליעוד שלהם – ולפיכך יתקשו להיות קשובים לילדם. באופן מודע או לא מודע הם גם עלולים לחוש קנאה בילדיהם המקבלים יותר תשומת לב ונתינה נפשית ופיזית משקיבלו הם, ויתקשו להיות הורים אוהבים, מעריכים ומעודדים לילדיהם. רק אם ישקיעו הורים אלה גם בתהליך של גילוי הילד הפנימי שלהם, ילמדו לכבד את צרכיהם ויפנו מקום לנטיות ליבם – יוכלו לתת מאיכויות אלו לילדיהם. הורה לא הצליח להיות עו"ד – עלול לגדל ילד שיהיה עו"ד, יממש את חלומות האב ולא את היעוד שלו.
הורים שעברו ילדות קשה, עשו עבודה פסיכולוגית עם עצמם ויצרו קשר מחודש עם עולמם הפנימי, רגשותיהם וצרכיהם – עשויים להיות עם נטייה לתת לילדיהם את כל מה שלא קיבלו בעצמם. הם יהיו קשובים ואוהבים, אך עלולים להתקשות בשימת גבולות, כיון שהגבולות שהוצבו להם בילדותם היו שרירותיים וכואבים. אלא שבצד אהבה וקשב זקוקים הילדים הרוחניים לעולם עם גבולות ברורים. ככל שחושיו של הילד קולטים יותר גירויים בעולם החושי ובעולם העל חושי, קיים עושר של גירויים, תחושות, רגשות, צרכים, שלא קל לעבד. מכאן הצורך בגבולות, גבולות המוצבים מתוך קשב ורגישות ובהתאמה לגיל וליכולות הילד לעמוד בהם.
הכוונה אינה לגבולות שרירותיים. גבול שרירותי יבהיל את הילד ויביא לסגירת עולמו העשיר. גבול המוצב מתוך קשב לצרכים, לעומת זאת, ייתן תחושת בטחון. גבול חשוב במיוחד הוא הגבול המשאיר מקום גם לצרכי ההורים, שכן כך ילמד הילד לשים לב לצרכי הזולת הקיימים בצד צרכיו. טוב יהיה אם הצבת הגבול תהיה מלווה בהסבר ולא תחווה כשרירותית. קשב לילד משמעו נתינה והגבלה כאחד. כך למשל חשוב לאפשר לילד להשתתף בפעילויות או חוגים שהוא בוחר, אך חשוב גם להפעיל שיקול דעת באשר להגבלת כמות הפעילויות על פי צרכי הילד וצרכי סביבתו.
בין הילדים שמודעים לעולם הרוח ידועה תופעת רגישות היתר. כפי שנאמר קודם, מדובר בילדים החווים את הפנים והחוץ, החושי והעל חושי יחד. שימת לב של ההורים לגבולות בין פנים וחוץ, הבחנה ברורה של הורים בין צרכי בני המשפחה השונים והצבת גבולות על פי צרכים אלה תעזור לילד ללמוד להבחין בין העולמות וממילא תעזור להפחתת רגישות זו.
