אנחנו נדרשים להסגר בית כדי להשתלט על הנגיף. דרישה הגיונית. התקשורת מטילה אימה ורבים מאתנו חווים פחד.
מאד לא קל להיות בהסגר. יש אנשים עבורם הסגר הוא בדידות קשה ומדכאת. יש שעבורם הסגר הוא סיר לחץ של ילדים והורים המסוגרים בבית ונאלצים לחפש תקשורת ובילוי משותף בין הורים שחלקם חייבים לעבוד בתוך ההמולה, לילדים בגילאים שונים שהמכנה המשותף ביניהם מועט. כל זה תוך כדי דאגות קיומיות קשות. אנחנו נדרשים להרבה ויתור וגיוס של רצון טוב, על ויתור על חופש, על נוחות. אנחנו נדרשים להרבה מאד שליטה עצמית, בתוך מטר אינפורמציות מעוררות חרדה.
הבעיה היא שהסטרס מכווץ. הפחד מפעיל את המנגנונים המתעוררים בעת סכנה מוחשית – המערכת הסימפתטית מופעלת, מקפיאה, מכווצת, מפחיתה את הנשימה, מחלישה את המערכת החיסונית.
כך אנחנו מוצאים עצמנו עם מערכת חיסונית מוחלשת מול נגיף אלים.
הרשת מלאה עצות לחיזוק המערכת החיסונית באמצעות תוספים, אלא שתוספים הם רק מרכיב אחד לשיפור חוסן המערכת. בצד תוספים עלינו להתחזק נפשית.
נשאלת השאלה מה הכלים שבידינו שאתם נוכל להרגיע את החרדה ולהגביר חוסן.
והתשובה היא שכל פעולה שמרחיבה את הנשימה ומאפשרת נשימה עמוקה ונינוחה – נוגדת פחד וחרדה ומגבירה את החוסן. ניתן לשפר את הנשימה ולהפחית את הסטרס במגוון רחב של דרכים, ביניהם הליכה עם תשומת לב לנשימה, יוגה, התעמלות מונחית, תרגילי נשימה פעילים, הקשבה מדיטטיבית לנשימה, מיינדפולנס, פעילות גופנית קשובה, ריקוד, השתטות, EFT למי שמכיר, ועוד.
תגובות אחרונות