Thoughts about Theraphy
עולם הטיפול הנפשי העכשווי מדבר בשתי שפות שונות בתכלית: שפת הפסיכותרפיה המסורתית הדינאמית המתייחסת לשינוי כתוצר של תהליך ארוך וסמוי, ושפת העידן החדש שעל פיה שינוי יכול להתחולל בהרף עין, כפרי החשיבה הנעה במהירות האור.
מטופלים המגיעים לטיפול EFT מעלים בפגישה תחושה או אמירה קשה שהם לכודים בה, עושים יחד עם המטפל סבבי EFT המאפשרים להם להשיל פנים שונות של אותה מצוקה, והם חשים רווחה, נינוחות ומרחב הסתכלות. הנינוחות מאפשרת הסתכלות אחרת, התדר האנרגטי עולה ומשתררת התרוממות רוח, תחושת קסם.
ואז הם הולכים הביתה. יש שיכולים מיידית להפנים את השימוש בכלי ומסוגלים להשתמש בו גם לבדם, יכולים לחדש את הקסם, וחווים קסם רב אף יותר בהיות הקסם שלהם, בידיהם, באפשרו להם אוטונומיה לאזן את עצמם.
ויש שהולכים הביתה והמצוקה חוזרת. ללא נוכחות המטפל ועזרתו הם שוקעים חזרה למצולות ומשדרים מצוקה, שרק הקשר עם המטפל והעבודה המשותפת עמו יכולים להקל עליה.
מטופלים אלה מבקשים "הצלה" ממצוקה שאליה נקלעו, ש"נוציא אותם" מהמשבר. הם משדרים, לכאורה, נכונות לשינוי, נכונות להיפרד מאותו סימפטום שמציק להם. הם עטים על טכניקות המאפשרות שינוי מואץ כעוטים על שלל רב, מביעים שמחה מהאפשרויות הנפרשות בפניהם, ואז, כבר במהלך השבוע הראשון שלאחר פגישה מבטיחה, הם מאד מתאכזבים. חיש קל מתחילה הפחתה בערך הטכניקה והיאחזות נצמדת מהסוג של "זה לא עוזר לי, תעזרי לי עם משהו אחר". משל היה הילד מבקש את תרופת הפלא הבאה, כדי שיוכל להשליך גם אותה מהלול, וכך ייצור אינטראקציה מתמשכת של היצמדות תוך כדי מחזוריות של קבלת תרופת פלא אחת אחרי השנייה והפחתת ערכן כדרך לשמר את האינטראקציה עם המטפל.
נראה כי במקרים אלה עולה המשאלה הינקותית הבסיסית לנוכחות הורית רואה ואוהבת, ורק מהמקום של אותה נוכחות הורית רואה, מכבדת, איכפתית, מרגיעה, מסיחה את הדעת, ניתן להמשיך עם אנשים אלה את תהליך הטיפול. ה"רכב" יכול גם הלאה להיות EFT או טכניקה דומה, אך התשתית תהיה אותו קשר מזין, מכבד, המשכי המאפשר חוויה של תיקון ברובד הקשר האנושי.
ההתקדמות בטיפול תהיה מותנית לעתים קרובות פחות בטכניקה ויותר בצרכיו העמוקים של המטופל בקשר הורי מזין. לעתים קרובות גם כשהמטפל רואה תמונה ברורה – מערפל המטופל את הדברים. המטפל מנסה "להדליק" לו את האור, והמטופל מכבה אותו. המטופל מחזיק בנזקקות ובפסיחה בין הסעיפים ומֵתחזק אותן בעזרת המטפל מתוך צורך לשמר את הקשר הטיפולי. באופן גלוי מקבל המטפל תפקיד "לעזור" למטופל לסיים את המצוקה, המטופל מצהיר כמה הוא רוצה לפתור את הבעיה ולהיות מצליח ובוגר, בעוד בסמוי זקוק המטופל שיראו ויבינו אותו .. זו אחת הסיבות, בין השאר, שטיפולים מתקדמים בעצלתיים, תוך כניסות חוזרות לתקיעויות והיחלצות מהן.
לכן מתייחסים הטיפולים בין השאר לא לבעיה המוצהרת אלא לפחד לוותר עליה, לפחדים ולמאוויים הכמוסים, הינקותיים והלא מודעים לגמרי. הטיפול הוא כמו רחם או כמו הנקה וטפיחה על הגב של התינוק כדי יעשה גרפס. המטופל פוחד לפעמים שיראו אותו יותר מדי, כי אחרת עלול משחק המחבואים של יחסי האובייקט להיפגע. לכן נראה שהרבה מטופלים, בהכללה, רוצים לגדול ליד המטפל בדרך שלהם עם קצת עזרה, בהתאם ליכולת שלהם לקבל עזרה בכל זמן נתון. הם רוצים שיהיה להם "מקום" בליבו של מישהו. המטופלים האלה הם אולי אנשים שאין להם תחושה של "מקום", ילדים שהיו מחוץ לחום ולהכלה של ההורים והם חסרי מנוחה. ילדים שלא נגעו בהם ולא ראו אותם תרתי משמע… הם צריכים מקום ליד מישהו שיכול להיות לידם ולסבול אותם כפי שהם מספיק זמן, לפני שיגיע זמנם לשחרר את מכאוביהם.
לעתים יכול משך הזמן הזה להתקצר מעט על ידי נגיעה עדינה בנושאים הקשורים לפחדים ולמאוויים הסמויים האלה באמצעות שיטות הזרמת אנרגיה, דוגמת ה- EFT. טכניקות אלה מאפשרות למטפל מקום אקטיבי בהפחתת ערפל הטיפול בדרך משחקית ובלתי מאיימת, בדומה לעמדה המשחקית באינטראקציה עם ילד. ה- EFT בהקשר זה הוא רק הטכניקה. מהות הטיפול היא הנגיעה במיתרים העדינים של הקשר דרך העיניים האמפטיות המלוות את המטופל ותרגומן לעשייה בעזרת ה-EFT, בריקוד עדין שיש בו אווירת משחק המאפשרת נגיעה בתכנים הסמויים, כשהעמדה המשחקית מאפשרת לפוגג מעט את כובד החוויה.
האם ניתן לנסות לשרטט את דמותם של אותם אנשים המאמצים כלי טיפולי כמו ה – EFT ומפליגים אתו אל "תיקון" מפגעים בחייהם בקלות יחסית, לבין אותם אנשים שעבורם הטיפול הוא במהותו טיפול ביחסי האובייקט שלהם?
נראה לנו שבין האנשים המאמצים כלים טיפוליים כמו ה-EFT בשקיקה ויוצאים למסע של ניקוי הגופ-נפש שלהם מטראומות, פחדים, חרדות ואמונות מגבילות ניתן לזהות לפחות שלוש קבוצות השונות זו מזו בתכלית. יש ביניהם אנשים שעשו דרך התפתחותית משמעותית בעברם, והטכניקה החדשה מאפשרת להם לנקות את שדה האנרגיה מאותם אמונות ופחדים שנשארו מוטבעים בהם למרות התפתחות המודעות. יש ביניהם אנשים החיים בחוויה קיומית ראשונית של אי אמון בסיסי ושומרים על יציבותם על ידי הישמרות מכניסה לקשר טיפולי המפתח תלות ואימוץ טכניקה המאפשרת להם עבודה עצמאית עם עצמם. ויש שמגיעים למעין "פלירט" ראשון של התפתחות התודעה, להתנסות ראשונית קלילה, המאפשרת נגיעה בלתי מאיימת בעולמות הפנימיים.
אלו הם הרהורים אחדים בעניין פסיכותרפיה והרף העין. מחשבות ותהיות מתי ולמה קורה או לא קורה שינוי ככה… בהרף העין.
