מרטין הגיע בדיכאון ובפחדים. הוא היה אמור לנסוע זמן קצר אחרי כן לארצות הברית לכנס מקצועי, והרגיש שאינו מסוגל. הוא נגרר בבקרים מהמיטה, לא היה מסוגל להתרכז בעבודה, איבד את התיאבון, פחד מהטיסה ומההופעה לפני קהל, למרות שמעולם לא פחד לטוס ולהופיע קודם לכן.

במפגש הטיפולי עלו בהדרגה ספקותיו של מרטין לגבי כיוונו המקצועי. הוא הרגיש שאין לו זכות למחשבות כאלו בכלל. הוריו השקיעו את מיטב מאמציהם כדי לאפשר לו לימודים גבוהים במדעים, ויתרו על כל מותרות במשך שנים. והוא, כבן טוב להוריו, למד, השקיע, ולא העיז לשאול את עצמו שאלות. הנסיעה הקרובה היתה בעיניו גולת הכותרת להכשרה שרכש, הרצאה על מחקר מדעי שלו בפני קהל מקצועי בינלאומי. בסתר לבו הרגיש מרטין כבר הרבה זמן שאינו אוהב את מה שהוא עושה. רצה הפוגה מהכול, רצה משהו אחר שאפילו לא העז לחשוב עליו. לאט – לאט עלו התהיות ועמן הזעקה הפנימית להקשיב לעצמו, לרצונותיו, לייעודו, לפנות מקום בתוכו לעצמו – בצד המקום שתפסו הציפיות שלו עצמו ושל הוריו ממנו.

לימור הגיעה בבהלה ובסערה. שאלה האם היא זקוקה לאשפוז פסיכיאטרי. כמה חודשים קודם לכן נולדה בתה הראשונה. למרות אהבתה לתינוקת הרגישה דיכאון, ובמוחה רחשו מחשבות לפגוע בה. היא נבהלה בהלה איומה, פחדה שמא היא עלולה לממש את מחשבותיה, רצתה להתאשפז כדי שישמרו עליה מלהזיק.

בשיחות עלו הציפיות שהיו לה בהריון. היא ראתה עצמה מאושרת, אוהבת את בעלה ואת התינוקת, מטיילת עם תינוקת חייכנית בעגלה. היא לא ידעה… לא ציפתה… לרגשות המשתנים, לקשיים בהנקה, לתינוקת בוכיה שאותה אין הם יודעים להרגיע שעות על שעות, תוך ששני בני הזוג נכנסים ללחץ ולכעס זה על זה, ללילות טרוטי עיניים, לתחושת ההתשה, הבלגן, לחיים שאין בהם מקום לצרכיה שלה. כל זה נפל עליה כהלם.

מרטין, לימור ורבים אחרים מגיעים אל רגע שבו אינם יכולים להמשיך בדרך בה הלכו.
חרדה ודיכאון מקיפים קשת רחבה של תופעות, החל מחרדה או דיכאון קלים וחלה בחרדה קשה או דיכאון עמוק. כאשר שמחת החיים ותחושת המשמעות נפגעת, כאשר קשה לקום בבקר, כאשר קשה להתרכז – קיימת מצוקה נפשית. דיכאון עמוק יכול להתבטא בתחושת ייאוש מתמשכת, שקטה, המלווה ברגשות ומחשבות של חוסר ערך. דיכאון יכול להיות משולב בחרדה או להיות מלווה כאבים גופניים. דיכאון יכול להתבטא בקשיי שינה, בירידה בתאבון, בהסתגרות חברתית ועוד.

יש שחשים דיכאון שקט, כמעט בלתי נראה לעין, יש שחשים אי יכולת לנוע הלאה כמו מרטין, יש שנבהלים מאד כמו לימור. השלבים הראשונים של הטיפול הפסיכולוגי מאפשרים לשתף בחוויה הפנימית ולהתחיל להתבונן בה, מסייעים להרגעה של המערכות שיצאו מאיזון. בהדרגה מתבהרים הקשיים שנשא עמו האדם במהלך חייו. טראומות שחווה מקבלות טיפול, אמונות וציפיות שלו מעצמו ומהעולם עוברות התבוננות ושינוי.

בהסתכלות אחורנית על הדיכאון שעברו חוו אותו מרטין ולימור כהזדמנות שנוצרה בלית ברירה להתבונן על עצמם, על חייהם. הטיפול הפסיכולוגי מתייחס אל כל משבר כאל "שבירת כלים"  שחבויה בו משמעות של שבירת הישן כדי לפנות מקום להתחדשות, גילוי עצמי. כמו אצל לימור ומרטין, לעתים קרובות האופן בו אנחנו מתנהלים בחיים נובע מהאמונות והציפיות בתוכן גדלנו. רק כשאנחנו עולים על שרטון –  ונאלצים בלית ברירה לעצור ולהקדיש את עצמנו לבדק בית –  מתחיל תהליך של גדילה וחיפוש הדרך האישית.

איך מתנהל הטיפול ?

הטיפול משלב בין פסיכותרפיה קלאסית לבין טכניקות גוף נפש עדכניות. טכניקות אלו מציידות את המטופל בכלים המאפשרים לו לטפל בעצמו ולאזן את עצמו ברגעי מצוקה כבר מתחילת הטיפול ובכך מעצימות את תחושת הביטחון שלו. הטיפול הינו ממוקד יחסית, מאפשר שחרור הדרגתי מהתחושות הקשות והתחברות אל הכוחות והיכולות ואל תחושת החיבור והמשמעות.