אני מתכוונת לאותם רגעים יקרים, המוכרים לכל אחד מאתנו, בהם ההרגשה היא של צלילות מחוייכת. בניגוד צורם לרגעים אלה נוטה התודעה האנושית לשאת משא כבד של רעשי מחשבה ורגש.
מוחו של האדם מאפשר לו לצבור ידע, ובתוכו גם ידע הקשור לסכנות. אך בעודו צובר ידע זה הוא גם אוגר את הרגשות השליליים המתלווים לסכנות, בהם פחדים, חרדות, תחושות חוסר אונים, תסכול וכעס. מרגע שנעשה הרישום, נוטה המחשבה, וכל מחשבה נוספת הקשורה אליה אסוציאטיבית, להציף מחדש שוב ושוב את אותם רגשות כבדים בכל פעם שעולות המחשבות.
בהיבט החיובי, מאגר המידע לגבי סכנות אמור לאפשר לנו הישרדות. בהיבט השלילי, אותו מאגר מידע נוטה לעורר סערות רגשיות גם כשאין סכנה להישרדות. סערות אלו מפרות את הזרימה האנרגטית ומשבשות – באופן פרדוקסאלי – את יכולת ההבחנה בין סכנה אמיתית ומדומה.
טיפול פסיכולוגי הנעזר בטכניקות של הזרמת אנרגיה, בדמיון מודרך ובמדיטציה תוך כדי ביטוי המחשבות – מאפשר היווצרות של מרחב בין האדם למחשבותיו. המרחב הופך "אמת פנימית” למחשבה שניתן להתבונן בה, ללא תגובת המצוקה של הגוף. ברגע שהגוף יוצא ממצוקה חווה המטופל הקלה עצומה ועמה תחושת קלילות.
דר' נורית מרכוס, אוקטובר 2014.
