מוטי ירד 85 ק"ג ב"לרדת בגדול". התוכנית תמכה בו, הפיחה בו אמון בעצמו והוא הצליח לרדת בגדול. ההצלחה שצבר נשאה אותו קטע דרך הלאה בעוד מצפה לעולם שיגלה אותו. בהמשך התאכזב, לא ידע לאן להמשיך את חייו. ברגע של בהלה ובלבול חזר במכה אחת לדפוס הקודם שלו של השקטת הרגשות הסוערים בעזרת אוכל.
מירב ירדה 40 ק"ג, שמרה על המשקל לתקופה, ואז חזרה אל דפוס האכילה הכפייתית והעלתה את כל המשקל בחזרה. היא פנתה לטיפול פסיכולוגי הוליסטי, טיפלה בטראומות שעברה, פיתחה מודעות עצמית לדפוסים המנהלים אותה, התעמתה עם הדרישות העצמיות שלה למושלמות וחזרה לתהליך הירידה במשקל. הפעם היה התהליך איטי, קשוב לגוף, מלווה בהתפתחות אישית ומקצועית. היא למדה לעמוד בעליות וירידות, לא ללחוץ על עצמה, לא לכעוס על ימים בהם לא עמדה בדיאטה או בפעילות גופנית. למדה להרגיע את עצמה, להכיל את עצמה יותר ויותר, להביע את עצמה.
כשתינוקות בוכים, אומללים, קשה להורים לזהות מה מציק לילד ואיך להרגיע אותו. הם גם לא תמיד יודעים איך להרגיע את עצמם ברגעי קושי של עצמם. הם פונים אל האוכל שמרגיע אותם במצבי משבר ומאכילים את התינוק. זוהי תגובה אוטומטית של הרבה הורים, וכך מתהווה קישור לא מודע חזק ביותר בין מצבי קושי לאוכל. אוכל ממלא את הקיבה ודם רב מוזרם מהמוח אל מערכת העיכול כדי להתמודד עם תהליך העיכול. המחשבות, התחושות, הרגשות – נרגעים. בכל פעם שהקיבה מתרוקנת צפות הרגשות מחדש – והדחף לאכול, "לטחון" – חוזר. כך נהיה האוכל למעין סם, והאכילה – להתמכרות.
הורה שמתקשה להרגיע את עצמו – יתקשה להתמודד עם רגשות קשים של ילדו. כשהילד כועס, מתפרץ, בלתי מתחשב, נכנס למצבי רוח – יעביר לו ההורה את ההרגשה שהוא אינו "בסדר". הילד יחפש דרך להשקיט את רגשותיו. אדם עם הפרעת אכילה ישקיט את הסערה הפנימית על ידי אכילה סוערת. אכילה זו מאופיינת בבולמוס, והיא שונה לחלוטין מאכילה הקשובה לגוף.
כל אחד מאתנו נושא אתו פגיעות או חוויות טראומטיות המשפיעות על הביטחון העצמי, על הדימוי העצמי, על היכולת שלנו להיות קשובים לקול הפנימי שלנו, ליעוד שלנו. ילדים חווים השפלות או התעללויות ונותרים עם כאב צורב של הערכה עצמית נמוכה. לעתים זוכרים פגיעה, לעתים מדחיקים אותה. גם אירוע מודחק ממשיך להטריד ולכרסם בפנים ומשפיע על הערך העצמי. המחשבה על האירוע יכולה לעורר בושה והבושה חוסמת את האפשרות שהאדם יפנה לטיפול. כל מצב המזכיר את הפגיעה מעורר את הכאב ואז ממהרים לסגור אותו מחדש. אכילה כפייתית היא אחת הדרכים לטשטש את הכאב.
אפשר לעזור במצבים האלה בטיפול פסיכולוגי ממוקד, להשתחרר מטראומה ומהדפוסים ההרסניים סביב הפרעת האכילה, להצליח בתהליך ירידה במשקל, ולהתפנות אל צמיחה אישית ומימוש עצמי בכל תחומי החיים. כאשר אדם נהייה קשוב לרגשות ולצרכים שלו ולומד לבטא אותם – הוא מאבד את הנזקקות שלו לאוכל כסם.
דר' נורית מרכוס, יוני 2012.
