"על שלושה דברים העולם (של כל אחד מאתנו) עומד"
על שלושה דברים העולם עומד – על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים". אימרה זו מיוחסת לרבי שמעון הצדיק מאנשי הכנסת הגדולה שחי בסוף ימי שלטון פרס ובראשית ימי שלטון היוונים בארץ, סביב שנת 300 לפני הספירה.
כאלפיים מאתים שנה מאוחר יותר בתולדות האנושות, ורק לפני פחות ממאה וחמישים שנה, נולדו הרעיונות הראשונים בנושא ההסתכלות הפסיכולוגית על נפש האדם ועל מצוקותיה, ועמם החל גם הטיפול הפסיכולוגי להתפתח. מאז ועד היום עשתה הפסיכולוגיה דרך ארוכה בהבנת הנפש ובפיתוח דרכי הטיפול בה.
ולמרות שחלפו שנים רבות כל כך מאז ועד היום, נראה לי מפרספקטיבה עכשווית, כי רבי שמעון הצדיק הקדים את הפסיכולוגיה בת ימינו ביותר מאלפיים שנה, וכי התורה, העבודה וגמילות החסדים במשמעותם העמוקה – הינן מהויות הקיום שאליהן שואף הטיפול הפסיכולוגי לקרב את האדם.
אנשים מגיעים לטיפול פסיכולוגי כשהם סובלים. הם סובלים ממגוון סימפטומים כמו חרדה, פחד, דכאון, ריק, הפרעות אכילה, התמכרויות למיניהן, חשיבה שלילית, חוסר אמון בעצמם, קושי ביצירת קשר ועוד. המכנה המשותף המצוי מתחת לכל אותם סימפטומים הוא שהאדם אינו נמצא בקו האמצע שלו, אינו פתוח אל הזרימה שלו-עצמו, אינו קשוב למהות שלו.
מטרת הטיפול הפסיכולוגי היא, לפיכך, התחברות של כל אחד מאתנו לזרימה של עצמו. ההתחברות לזרימה מתהווה בתהליך של הקשבה לאני הפנימי, לאינטואיציה, לתחושות הבטן. תהליך הטיפול עוזר לנו להבחין בין אמונות מגבילות שאנחנו נושאים עמנו לבין המצפן הפנימי שלנו, בין טראומות המפעילות אותנו לבין הקשבה צלולה, בין מנגנוני הישרדות שפיתחנו לבין מהותנו. ככל שאנחנו מזהים אמונות מגבילות, טראומות ומנגנוני הישרדות -ומתנקים מהם – אנחנו מפתחים קשב לקול הפנימי שלנו, הזרימה שלנו נפתחת ואנחנו מתקרבים אל קו האמצע שלנו.
להבנתי כשאמר רבי שמעון הצדיק כי "על שלושה דברים העולם עומד – על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים" – הוא התכוון למטרה זו עצמה של התקרבות אל קו האמצע.
"על התורה" – משמעו שהאדם אמור להיות קשוב לאל. בהסתכלות ממעוף הציפור כולנו חלק מנשמת האל (מי מהקוראים שהביטוי "אל" מעורר בו התנגדות יכול לשים במקומו את הביטוי "יקום" או "הווייה"). כדי להיות קשובים לאל (להוויה) עלינו להיות קשובים לקול הפנימי שלנו – המהווה בבואה לקול האלוהי. רק כך נזהה את הדרך הנכונה לנו, זו שמאפשרת לנו מימוש ומאפשרת לנו לחיות בזרימה.
"על העבודה" – ההקשבה לאל, להוויה או לקול הפנימי – היא המאפשרת לנו למצוא את מסלול חיינו, את ייעודנו, ולממש אותו.
"על גמילות חסדים" – מימוש עצמי נותן חווית מלאות ומוליד את המשאלה לתת גם לזולת, וכך מאפשרת להיות בזרימה מאוזנת של קבלה ונתינה.
נראה, איפה, כי כבר לפני כאלפיים מאתיים שנה הבין רבי שמעון הצדיק את מה שגילתה הפסיכולוגיה במאה וחמישים השנים האחרונות – הוא הבין כי השאיפה אל קו האמצע, מימוש הייעוד האישי והנתינה לזולת – מהווים את שלושת הנדבכים שעליהם עומד העולם הפנימי של כל אחד ואחד מאתנו.
