משה רצה לדעת מה לעשות. האם ללכת עם הצעתו של יועץ ההשקעות, האם לקחת תרופה שרשם לו הרופא, האם להעיז להתחייב בקשר הזוגי שלו. הראש שלו ייצר תשובות וגם את היפוכן, העלה ספקות, לא איפשר תנועה קדימה. משה לא ידע מה לעשות, נלחץ, שקע בחוסר אונים, נתקע.

הטיפול הפסיכולוגי עזר למשה ללמוד בהדרגה הקשבה אל הגוף, התבוננות בגוף והתבוננות בטראומות תקועות, באמונות מקובעות, בדפוסים ישנים. שיפור הזרימה האנרגטית בעזרת טכניקות גוף-נפש אפשרה לו התבוננות קצת אחרת ב"תוכנות" ישנות אלו ועל ידי כך פחתה השפעתן עליו.

בהדרגה, מפגישה לפגישה, השתפרה הזרימה, התרחבה התודעה והתאפשרה יותר רגיעה.
כשהתפנה די מרחב פנימי הגיע הזמן בטיפול הפסיכולוגי לפיתוח ההקשבה פנימה, האינטואיציה.

יש שיודעים לשאול את האינטואיציה שלהם (המהות שלהם) שאלות ולקבל תשובות ישירות. אך רבים וטובים, כמו משה, זקוקים לכלי עזר. כלי העזר במקרה זה הוא הגוף. הגוף יודע. הוא מהווה בבואה של האינטואיציה, של המהות. בעוד שבחשיבה קיימות תמיד כל האפשרויות וכולן משכנעות, הרי שבגוף קיימות תחושות ברורות, המתחלקות לנעימות ולבלתי נעימות. באופן זה הגוף הוא זה שמשקף את המהות, את התשובה האחת המתאימה לרגע נתון.

לפני שמשה יכול לשאול את הגוף הוא צריך להבהיר לעצמו את שאלותיו. הבהרת השאלה היא שלב חשוב ביותר לקראת קבלת התשובה. בטיפול אנחנו מתעכבים על הבהרת וחידוד השאלה עד שהיא מתנסחת לשאלות ברורות שניתן לענות עליהן ב"כן" וב"לא". בהמשך ילמד משה להתיישב ולכתוב כשהוא נקלע לסערה רגשית כדי להבהיר לעצמו מה הוא שואל ולנסח את שאלותיו.

בטיפול, אנחנו מבקשים מהגוף של משה להיות כלי לקבלת תשובות, מבקשים מהגוף להיות בנינוחות, בנשימה פתוחה ובזרימה, כשהוא רוצה לשדר למשה "כן", וליצור מתח, נשימה חנוקה ותחושת תקיעות, כשהוא מתכוון לבטא "לא".
משה לומד להתמקד בשאלות שהתנסחו ולהתבונן בתגובת הגוף. לומד להקשיב לגוף, לתחושותיו, לנשימה, לזרימה, חווה שהתשובות מתקבלות, תשובות ברורות וחד משמעיות.

Facebook By Weblizar Powered By Weblizar