כולנו למודים מלחמות ומבצעים, תקופות רוויות חשש, דאגה, כאב. כל כך קל בימים כאלה להישאב אל הדאגה, הדיווחים והדיונים, אל ההתעדכנות האינסופית, אל החרדה, הספקולציות, הכאב.
עם תחילת המבצע התכנסתי לישיבת עבודה עם עצמי. החלטתי לא לוותר לעצמי ולהתחיל כל בקר עם רבע שעה של טיפול בי ע"י הקשבה לנשימה או לדמיון מודרך. לפני הנגינה, מכוונים את הכלי. אם אתה ממוקד, כל שתעשה – ייעשה רגוע יותר, מדויק יותר. בעת סערה קשה יותר וקריטי יותר לאדם לאזן את עצמו…
כמו רבים מכם, הרגשתי צורך לתרום, להיות בעשייה. כשאתה עושה – הזרימה שלך מכוונת, וממילא אתה מרגיש חזק יותר, פחות חסר אונים, והרי חוסר אונים הוא אחד הרגשות הקשים ביותר לכולנו.
כמה וכמה פעמים ביום ובלילה שלחתי אנרגיות לחיילים. שלחתי להם אנרגיות של מיקוד במשימה ושל שמירה על עצמם. שלחתי אנרגיות של אחדות לעם שלנו, שלחתי אנרגיות של התמתנות אל הקיצוניים בשני הצדדים.
עסקתי בהדרכה של הורים לילדים לחוצים, כשעיקר העבודה היא סיוע להורים עצמם לחזור ולנשום. ועסקתי בעידוד כל מי שנקרה בדרכי, שכנים, חברים, מטופלים – להתאמן בהקשבה לנשימה ובהיחלצות ממתח בסיוע טכניקת EFT. השיחות התנהלו בכל מקום, בחוץ, בטלפון, בקליניקה, כשאני משתדלת כל העת להיות בקשב חצוי – מתבוננת במה שעובר על האנשים כדי לסייע, ומתבוננת בזרימה שלי כדי להחזיר את עצמי שוב ושוב אל הרוגע והאיזון שלי.
