טיפול פסיכולוגי עדכני – פסיכותרפיית גוף–נפש
זה היה עוד בתקופה שבה הייתי פסיכולוגית קלינית מן השורה. חששתי מהפגישות עם דנה. היא היתה מגיעה לפגישות קרה, קפואה, מרירה וביקורתית ואני הייתי מתכווצת. כל אמירה אמפאטית שלי היתה נהדפת במרירות. והיא התמידה לבוא. עשינו עבודה רבה ביחד, דברנו על זיכרונות קשים, עבדנו עם חלומות מרתקים, עסקנו בקשר הטיפולי, וכל זה בתוך מרירות בלתי נלאית ובלתי משתנה, באווירה של חרדה, מוות וחדלון, כשאני מתכווצת בתוכי בכל מפגש. נראה היה לי שאנחנו חוזרות ומשחזרות את חוויית המוות בה גדלה דנה שיחזור אינסופי, שאין ממנו מוצא.
האמנתי אז שרק אם אשרוד יחד עם דנה את התופת האישית שלה, את תחושת החידלון, יהיה לה סיכוי למצוא אי שם בתוכה את הרשות הפנימית להפריד את התחושות הקשות ממנה.
בתהליך הדרגתי למדתי להסתכל על זרימת אנרגיה והתחלתי להשקיף על הפגישות שלי עם מטופלי דרך הפריזמה של זרימת אנרגיה. התבוננתי בפגישות של דנה אתי וראיתי שהזרימה האנרגטית בהן מאד חסומה. שדה האנרגיה של דנה היה מאד מצומצם. כך הגיעה אל הפגישות וכך יצאה מהן. שדה האנרגיה שלי הלך והתכווץ תוך דקות ספורות מתחילת כל פגישה. אמירות אמפטיות שלי הביאו לשיפור קצר טווח בזרימה, אך זו צומצמה מחדש במהירות על ידי אמירות מרות, עוקצניות, מכוונות אל עצמה או אלי. מצאתי את עצמי בהשתדלות אינסופית המכלה את כוחותיי, בתוך "החזרה הנצחית של השווה".
החלטתי לנסות אחרת. התכוננתי לפגישה עם דנה והתרכזתי בדמוי של אנרגיה זורמת. דימיתי זרימת אנרגיה בתוכי, עד שהרגשתי מלאת חיוניות. דימיתי זרימת אנרגיה בחדר. דימיתי זרימה של אנרגיה בינינו. דנה הגיעה חמורת סבר, חיוורת ומרירה כתמיד. הקיפאון איים להשתלט עלי. התרכזתי בדימויים של זרימה בעוד דנה שוטפת אותי במילים מקפיאות. אט – אט התרככו פניה, וכעבור זמן מה החלו להראות רגועות יותר ואולי אפילו סמוקות מעט. טון הדיבור התרכך ואני יכולתי לנשום. החוויה היתה מדהימה.
במהלך השבועות והחודשים הבאים המשכתי לדמות זרימת אנרגיה. המאמץ להיאחז בדימוים של זרימה היה גדול, כל העת חשתי נאבקת בתחושת הקיפאון המאיימת להשתלט עלינו. אך בהדרגה, בהשתנות שאינה נראית לעין, התקצרו "זמני ההפשרה" ועולמה הפנימי של דנה החל להחוות על ידי ועל ידה, כקצת פחות קשה ומצמית. העולם שלה החל להתרכך מעט, ביחס שלה לעצמה ניכרו התחלות קטנות של קבלה עצמית.
ניסיוני החדש לשבת בחדר הטיפולים בקשב חצוי, כשאני מזרימה אנרגיה ועל ידי כך מונעת את השתלטות הקיפאון – פתח תקופה חדשה בטיפול. דנה החלה לחוות את עצמה אחרת, לחוות עצמה כאדם שניתן להרגיש חי לידו, שנעים להיות במחיצתו. רמת הסבל של שתינו נהייתה כזו, שהיה לנו הכוח להמשיך את הדרך הארוכה דרך מסכת הזיכרונות הטראומטיים שנשאה עמה. נראה כי העסוק הפנימי שלי בהזרמת האנרגיה יצר כלי שהכיל את שתינו וסיפק את החיוניות שאִפשרה החלמה הדרגתית.
לימים, עברתי הכשרה בשיטות גוף-נפש, בהן דמיון מודרך, EMDR, ו-EFT (ראה מאמר באתר), טכניקות המאפשרות לשפר את זרימת האנרגיה בצורה פשוטה ומהירה יחסית, ומביאה על ידי כך להפחתת רמות חרדה ומתח. שילוב טכניקות אלו בעבודה הטיפולית, תוך התנסות במפגש הטיפולי כ"קח ותן" של אנרגיות, פתחה עבורי ועבור האנשים הנעזרים בי פתח אל טיפולים ממוקדים, קצרי מועד, קלים יותר, שבהם העבודה מתמקדת בהקניית המיומנות של הזרמת האנרגיה, בהסתכלות על מגוון המחשבות, האמונות והפחדים החוסמים את המטופל, ובעבודה ההדרגתית של יצירת רוגע בנוכחות אותן מחשבות, אמונות ופחדים המעוררות שוב ושוב מתח והתכווצות.
דר' נורית מרכוס, פברואר 2000.
