מנשה כהן וד"ר נורית מרכוס

מבט על הדיכאון שבפניםליאת הרגישה נורא. עולמה כמו קרס עליה. היא הרגישה שאף אחד לא רואה אותה, לא מתייחס אליה. תחושותיה נעו בין ריק לעצב ולרחמים עצמיים. לאן נעלמה שמחת החיים שלה? מה קרה לה? האם עבר עליה אירוע קשה? 
 
כשהיא בוחנת ומתבוננת על החים שלה יחד עם המטפל היא לא מצליחה לאתר שום סיבה נראית לעין לכך שרוחה נפלה והמרץ והתושייה שליוו אותה בשנים האחרונות כמו נעלמו. קשה לה לקום בבקר, היא לא מצליחה "לאסוף" את עצמה, לצעוד או ללכת לשיעור הפילאטיס של הבקר שכל כך אהבה. לפעמים שמה לב שאפילו הקפה איבד מטעמו. בן הזוג שלה רואה אותה בוהה באמצע שיחה ליד שולחן האוכל. הוא לא מבין מה קרה לה, קצת נפגע ונעלב שהיא לא קשובה ולא מתייחסת אליו. לילדים יש הרגשה מוזרה שאימא כאן ולא כאן, משהו חסר. היא הולכת לעבודה כרגיל, גוררת את עצמה מהמטה והולכת. היא אדם אחראי בכל מעשיה. עושה מה שמצופה ממנה. מרצה את הסובבים. 
 
"הייתי ילדה חייכנית, נוחה ודי שמחה. אח שלי היה הילד הקשה שההורים שלי היו חייבים להתעסק בו כל הזמן. לי היה טוב. אמא ואבא מאד אהבו אותי. לא היו בעיות אתי. גם בבית ספר היה לי קל ללמוד והייתי תלמידה טובה. ההורים שלי שמעו עלי דברים טובים מהמורים. אני לא מבינה מה קרה לי. אני מסתכלת בבקר במראה ומזדעזעת. נכנסת עוד יותר לדיכאון. אני לא רואה שם את ליאת שהכרתי ."
 
"האם את מרגישה שחסר משהו ?" 
 
"אין לי מושג. תמיד הכל הסתדר. הצלחתי בלימודים, הייתי קצינה בצבא, רכשתי מקצוע שנחשב רציני וטוב, התחתנתי עם בן זוג מוצלח וטוב. משהו לא טוב לי ואני לא באמת יודעת מה… 
 
… אני מתחילה להבין שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי ומהחיים שלי. אני מסתכלת סביב ורואה שבן הזוג שלי יודע מה הוא רוצה, אפילו הילדים יודעים, ואני לא זוכרת את עצמי רוצה דברים או כועסת ומתוסכלת שלא קיבלתי משהו. 
 
אני מרגיש שליאת מתחילה להקשיב לעצמה, למה שיש ומה שאין בחייה. נראה כי לא הקשיבה לעצמה עד שהופיע הדיכאון. היא תפקדה טוב, לשביעות רצון כולם, רק לא שמה לב לעצמה, לייחוד שלה, לדיבור הפנימי שלה. 
 
ההקשבה של המטפל אל מה שעובר עליה מאפשרת את תחילת ההקשבה שלה לעצמה. היא לומדת להקשיב לתחושות הגוף שלה, לרגשות ולמחשבות שצפות ועולות בה. ההקשבה מובילה אותה אל אירועים שנחרתו בתוכה, אל פחדים ומקורותיהם, אל מסקנות ואמונות סמויות שהיא נושאת בתוכה, ובהן האמונות שלה לגבי הערך העצמי והיכולות שלה. במהלך הפגישות הנושאים עולים ומתבהרים. נוצרת בהירות פנימית רבה יותר. בעזרת כלים של עבודת גוף-נפש מתרחש תהליך של שחרור התחושות, הרגשות והאמונות העולות. החיוניות של ליאת חוזרת והיא שמה לב שמשהו התנקה לה, נהיה יותר קל. 
 
בהסתכלות אחורנית אנחנו מבינים את הדיכאון של ליאת כאות אזעקה שהתריע על כך שמשהו לא מקבל את תשומת הלב הדרושה. הטיפול הפסיכולוגי ההוליסטי המשלב שיחה עם טכניקות של הזרמת אנרגיה סייע לליאת לראות ולהבין את עצמה, חייה, את מה שהיה חסר אי-שם בנבכי הילדות שלה, הצליח לתת מקום לאותם חלקים בתוכה שהוזנחו ו"אבדו" לה.
Facebook By Weblizar Powered By Weblizar