דינה הגיעה מאד נסערת, סיפרה שהיא כמעט יוצאת מדעתה, שוקלת להיפרד מבעלה ובאה להתייעץ האם לפרק את הבית. היא מרגישה שבעלה בוגד בה, גם אם זאת לא ממש בגידה פיזית. יש להם זוג חברים טובים ולאחרונה יצר הבעל קשר אינטנסיבי מאד עם החברה מבני הזוג. הם מדברים ושולחים מסרונים ללא הרף זה לזו, אפילו פתחו לעצמם קבוצת ווטסאפ אישית. דינה מרגישה נבגדת, נדחקת החוצה מחיי בעלה, מרגישה בודדה, מקנאה, חושדת, מנסה לעקוב אחריו, עורכת לו תחקירים. היא מרבה לכעוס עליו, להאשים אותו, לריב אתו. הקנאה אוכלת אותה ומנהלת אותה. השינה שלה נהייתה קטועה, היא לא מרוכזת בעבודה, לא קשובה לילדים.
אני חווה את דינה נעלבת, סוערת, בחוסר איזון, זקוקה להחזרת השקט הפנימי והאיזון כתנאי מוקדם לכל התבוננות. כשמשהו "אוכל אותנו", אנחנו זקוקים לפני הכל להחזרת השקט הפנימי. ללא שקט פנימי לא נוכל להיות בהתבוננות עניינית – ולא נפעל ממקום פנימי נכון.
למזלי/מזלה יש לדינה אמון בי, ולמרות שבאה פגועה, מעורערת ומחפשת פתרונות מידיים, היא מתרצה לתהליך של התרגעות והחזרת האיזון. אנחנו נעזרות בטכניקת ה-EFT לשם הזרמת האנרגיה תוך כדי ביטוי סערת הנפש. לאט לאט יורדת עוצמת הסערה ודינה מתחילה להתבונן בעצמה, מחייכת ואומרת "נסחפתי קצת… איבדתי את זה…". שתינו מחייכות ומתחילות להרהר מה באמת קרה, שוזרות מחשבות אלו בנקישות ובתנועות העיניים של ה-EFT. בהדרגה יורד רוגע אל החדר, העיניים חוזרות להיות צלולות, ודינה מתפנה להתבונן באישיותו של בעלה ובאישיות שלה, בקשייו ובקשייה, במורכבות המערכת ובאינטראקציה ביניהם. שחור ולבן מפנים מקום לגוונים ומורכבות, להבנה, חמלה ואכפתיות אל בעלה ואל עצמה.
