ברור לכל שבתים וגינות זקוקים לתחזוקה. אנחנו מנקים את הבית בקביעות ומידי פעם משפצים ומשקיעים בו את מיטב משאבינו.
גם די ברור לנו שהגוף דורש תחזוקה. בדרך כלל זוכה הגוף למקום הרבה פחות נכבד מהבית. אנחנו אמנם רוחצים ומלבישים אותו יום-יום אבל רק אחדים מאתנו מגרזים אותו בקביעות דרך פעילות גופנית מהנה.
והנפש ? והרוח ? הן בלתי נראות ולפיכך לא צריך לרחוץ ולהלביש אותן יום-יום בבגדים נקיים… הן נדחקות לקרן זווית בסדרת עדיפויות החיים. נדמה שהן יכולות "להסתדר להן" בכל הנסיבות. אנחנו מקבלים אותן כמובנות מאליהן, כאותם מרכיבים ערטילאיים שילוו אותנו נאמנה בכל נסיבות חיינו.
אינסטינקטיבית אנחנו מתמתחים בבקר כדי לשחרר את החומצה הלקטית שהצטברה בשרירים במהלך הלילה. והנפש ? והרוח ? מה אנחנו עושים כדי לשחרר את התנסויות וחלומות הלילה מידי בקר ? מה אנחנו עושים כדי להחזיר את עצמנו לזרימה אנרגטית טובה מידי יום? רובנו – כלום. אנחנו מזנקים מהמטה, נאבקים להתעורר ומתחילים את משימות היום.
והנפש – כל כך כמהה לתחזוקה שוטפת יום-יומית כדי שהרוח תזרום בה. כמהה שנמצא דרכים להתמלא בזרימה, להתנהל ברוגע, באיזון, בתדר טוב. כמהה גם ל"שיפוץ כללי" תקופתי בו נפתח ונעמיק את יכולת ההתבוננות שלנו בעצמנו ובזולת, נזהה אמונות וטראומות חוסמות, נפנה אותן מהגוף-נפש ונהנה מהתנהלות אינטואיטיבית, זורמת וקלה יותר.
דר' נורית מרכוס, מאי 2012.
